יומן הסווינגרס — פרק 2: הלילה הראשון במועדון הסווינגרס
בתוך מועדון הסווינגרס: עולם מאחורי הדלתות
המוזיקה פגעה בה ראשונה. לא הבס הרועם של מועדון לילה, אלא משהו נמוך וחמים — דופק שנראה תואם לנרות המהבהבים בחלל העצום. אמה מצמצה מאחורי המסכה הבורדו שלה ונתנה לעיניה להסתגל.
ה-Velvet Room לא היה דומה כלל למה שדמיינה שמועדון סווינגרס יראה כמוהו.
היא ציירה בדמיונה משהו פחות מכובד — אורות אדומים עמומים, ריהוט עור, אנשים במצבי חשיפה שונים שמביטים זה בזה בתיאבון. במקום זאת, עמדה בתוך מה שנראה כמו הסלון של מישהו בלתי אפשרי מתוחכם. תקרות גבוהות עם קורות חשופות. אח פצחה ובערה בקיר הרחוק. צבצבות של אנשים בבגדים יפהפיים עם קוקטיילים, משוחחים, צוחקים — נראים לכל דבר כמו אורחים בפתיחת גלריה מחיר גבוה.
חוץ מכך שכולם ענדו מסכות.
"זה יפה", לחשה לג׳ייק.
הוא לחץ על ידה — פעם אחת, לא פעמיים שמשמעותן לא נוח לי. "ממש כן."
---
פגישה עם זוגות סווינגרס אחרים: הלאונג׳ החברתי
ברמן בז׳קט לבן מהוקצע לכד את עיניהם ורמז לכיוון הבר — חתיכת שיש מפוארת שרצה על מחצית אורך החדר. אמה שמה לב לכך שהמשקאות היו מפורטים, צבעוניים, ברור שהוכנו בקפידה.
"שתי שמפניות", אמר ג׳ייק, קולו יציב יותר ממה שציפתה.
בזמן שחיכו, ניגש אליהם זוג. האישה הייתה גבוהה, שחורת שיער, לובשת שמלה ירוקה עמוקה שנעה כמו מים. הגבר לצדה עם חיוך קל מתחת למסכתו השחורה.
"פעם ראשונה?" שאלה האישה, וללא שיפוטיות בקולה — רק חמימות.
"זה כל כך ניכר?" השיבה אמה, וכולם צחקו.
"אני מיה. זה דניאל. אנחנו חלק מקהילת הסווינגרס כבר כשלוש שנים." היא הרימה את כוסה. "ואני מבטיחה — עשרים הדקות הראשונות הן הקשות ביותר. אחרי זה, זה פשוט מסיבה ממש טובה."
מיה צדקה. השיחה זרמה בקלות — נסיעות, עבודה (בערפול — שיקול דעת היה ברור כנורמה בקרב סווינגרס), מסעדות אהובות. דניאל התגלה כמצחיק ממש. למיה הייתה חמימות שגרמה לאמה להרגיש בטוחה מיד.
אף פעם לא הוזכר סקס. אף פעם לא הציעו כלום. זה היה, הבינה אמה, בדיוק מה שהאישה בדלת הבטיחה: לא קורה כלום במועדון סווינגרס שאת לא בוחרת בו.
---
סיור במועדון הסווינגרס: הבנת המרחב
שלושים דקות לתוך הערב, מיה הציעה להראות להם מסביב.
"למועדון הסווינגרס יש אזורים שונים", הסבירה כשהלכו. "האזור הראשי הזה הוא חברתי בלבד. משקאות, שיחות, ריקוד. יש אנשים שבאירוע הסווינגרס מבלים את כל הלילה ממש כאן, וזה לגמרי בסדר."
עברו דרך זוג דלתות זכוכית לתוך מסדרון מרופד בתאורה רכה.
"כאן למטה יש את החדרים הפרטיים." מיה הצביעה על מסדרון של דלתות סגורות, כל אחת עם נורת אינדיקציה קטנה. "ירוק משמעו פנוי. אדום משמעו תפוס. דלת סגורה לא נפתחת לעולם על ידי אף אחד מלבד האנשים שבפנים. זה קדוש בכל מועדון סווינגרס."
"ואו שם?" ג׳ייק הצביע לכיוון זוג דלתות כפולות גדולות בסוף המסדרון.
"זה הלאונג׳ הפתוח", אמרה מיה. "הוא... חברתי יותר. אנשים שרוצים להיצפות, או שנהנים לצפות. לגמרי רשות. סווינגרס רבים בפעם הראשונה לא נכנסים לשם במשך חודשים." היא פנתה אליהם. "באמת אין שום לחץ. כמה מזוגות הסווינגרס הפופולריים ביותר כאן בילו את שש הביקורים הראשונים שלהם רק בחיבור חברתי בחדר הראשי."
אמה הרגישה את האגודל של ג׳ייק עובר על פרק ידה. האות שלהם לאני בסדר.
---
הרגע שמשנה הכל לזוג סווינגרס
חזרו לחדר הראשי. אנשים נוספים הגיעו — מועדון הסווינגרס התמלא באנרגיה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. על רחבת ריקוד קטנה ליד האח, כמה זוגות נדנדו יחד. המוזיקה עברה למשהו ג׳אזי, אינטימי.
"תרקדי איתי?" שאל ג׳ייק.
הם לא רקדו יחד כבר חודשים. אולי יותר. אבל כאן, מאחורי המסכות שלהם, בחדר מלא זרים לבושים יפה, זה הרגיש כדבר הטבעי ביותר בעולם.
ג׳ייק משך אותה אליו. ידו נחה על קטן גבה — מוכרת, חמה, אבל טעונה במשהו חדש. אמה נשענה אליו, שפתיה ליד אוזנו.
"אני מרגישה חיה", לחשה. "זה מוזר?"
"זה ההפך ממוזר", אמר.
הם רקדו שני שירים. סביבם, זוגות סווינגרס אחרים עשו את אותו הדבר — חלקם קרובים, חלקם שובבניים, כולם מקרינים סוג של שמחה שאמה לא ציפתה לה. זה לא היה חדר מלא אנשים שמנסים לברוח מהזוגיות שלהם. זה היה חדר מלא אנשים שחוגגים אותה.
---
הצעה מזוג סווינגרס: המבחן הראשון
זה קרה ליד הבר, בסביבות אחת עשרה בלילה.
זוג — שנות השלושים לחייהם, אטרקטיביים, מסכות כסף תואמות — ניגש עם קוקטיילים ביד.
"לא יכולנו שלא לשים לב אליכם על רחבת הריקוד", אמרה האישה, מחייכת. "אתם יפים יחד. אנחנו נטלי וכריס."
אמה הרגישה את הדופק שלה מזנק. זה היה הרגע. התרחיש שדנו בו על שולחן המטבח, זה שרשמו לו חוקים.
"תודה", אמר ג׳ייק, חלק וחמים. "אני ג׳ייק, זאת אמה."
עקבה שיחת חולין — קלה, טבעית. נטלי הייתה מעצבת. כריס ניהל חברת ייעוץ. הם היו בחיי הסווינגרס שנה ובבירור נוח להם.
ואז נטלי נשענה מעט קדימה. "אנחנו מאוד נשמח להכיר אתכם קצת יותר הלילה, אם אתם מעוניינים. ללא שום לחץ — אנחנו מרוצים גם לשוחח בלבד."
זה היה. ברור, מכובד, בדיוק כפי שסווינגרס מנוסים עושים זאת.
אמה הביטה בג׳ייק. הוא הביט בה. ובחצי שנייה זו של קשר עין, מאחורי המסכות, ניהלו שיחה שלמה.
היא נהדרת. הוא נראה מגניב.
אבל לא הלילה.
לא הלילה.
"אנחנו ממש מחמיאים", אמרה אמה, וכוונתה הייתה אמיתית. "אתם שניכם נפלאים. אבל הלילה אנחנו רק... קולטים הכל. הפעם הראשונה שלנו במועדון סווינגרס."
החיוך של נטלי לא הרפה לרגע. "לגמרי. גם אנחנו היינו בדיוק ככה בפעם הראשונה שלנו. אם אי פעם תחזרו — ואנחנו מקווים שכן — נשמח לקנות לכם משקה."
כריס הרים את כוסו. "ברוכים הבאים לקהילת הסווינגרס."
וזהו. ללא מבוכה. ללא לחץ. ללא אגו פגוע. אמה חשה גל של משהו בלתי צפוי: כבוד. לנטלי ולכריס. לחדר הזה. לחיי הסווינגרס ולקוד הכתוב שלו.
---
הלאונג׳ הפתוח: בחירה של זוג סווינגרס
בחצי אחת עשרה, הסקרנות ניצחה.
"אני רוצה לראות", אמרה אמה. "רק... לראות. זה בסדר?"
ג׳ייק בחן את פניה. "את בטוחה? לא חייבים."
"אני יודעת. לכן אני רוצה." היא שזרה את אצבעותיה בשלו. "ביחד."
הלכו במסדרון. דלתות הלאונג׳ הפתוח היו כבדות מהשאר. ג׳ייק פתח אחת מהן.
החדר היה רחוץ באור ענבר חמים, רך ואינטימי יותר מהלאונג׳ הראשי. ספות נמוכות ומיטות-יום סודרו ברחבי המרחב. חלקן היו תפוסות.
נשימתה של אמה נעצרה.
זוג על מיטת יום ליד הקיר, נעים יחד לאט. זוג נוסף על ספה, האישה בחיק הגבר, מתנשקים עמוק. זוג שלישי פשוט ישב יחד, מביט, אצבעות שלובות — כמו אמה וג׳ייק.
זה היה אינטימי. זה היה אנושי. ולא היה דומה בכלל למה שדמיינה.
לא הייתה הצגה. לא הייתה תוקפנות. אף אחד לא הציץ לכיוון הדלת לראות מי מסתכל. האנשים בחדר הזה היו שקועים לגמרי אחד בשני, באמון שבנו, בחופש של מרחב שבו תשוקה היא לא משהו להסתיר.
אמה וג׳ייק עמדו בפתח אולי שלוש דקות. אף אחד לא דיבר.
ואז אמה לחצה על ידו פעמיים.
אני מוכנה ללכת.
הם פנו ועלו בחזרה לכיוון החדר הראשי.
---
עוזבים את מועדון הסווינגרס: הנסיעה השקטה הביתה
"יש לי בוקר מוקדם", אמרה אמה עם חיוך קטן כשהגיעו לפקדת המעילים.
ג׳ייק חייך בחזרה. הקוד התקבל.
הם החזירו את המסכות בדלת. האישה עם המסכה הזהובה אחלה להם לילה טוב.
הנסיעה הביתה הייתה שקטה — לא שתיקה לא נוחה, אלא שתיקה מלאה. הסוג של שתיקה שמתרחשת כאשר לשני אנשים יש יותר מדי מחשבות לסדר ולא מספיק מילים עדיין.
אמה הביטה בגבעות שמתרחקות במראה הצדדי. איפשהו מאחוריהם, ה-Velvet Room עדיין פעם באור חמים ובצחוק ובסוג של כנות שרוב האנשים לעולם לא מרשים לעצמם לחוות.
---
התחקיר: מה שכל זוג סווינגרס עושה אחר כך
הכינו תה. החליפו לפיג׳מות. ישבו בקצות הספה הנגדיים עם הרגליים נוגעות באמצע — המיקום הרגיל שלהם לשיחות חשובות.
"אז", אמר ג׳ייק. "בואי נעשה תחקיר."
אמה לקחה נשימה. "נהניתי יותר ממה שציפיתי."
"גם אני."
"מיה ודניאל היו נפלאים. נטלי וכריס היו... מרשימים. הדרך שבה הם קיבלו את הלא."
"ללא אגו. ללא לחץ." ג׳ייק הנהן. "זה מה שפגע בי. הכבוד בחדר ההוא."
"הלאונג׳ הפתוח..." אמה השתהתה, בחרה את מילותיה. "היה יפה. לא בדרך מינית — טוב, כן, בדרך מינית — אבל גם בדרך אנושית. אותם זוגות בטחו אחד בשני כל כך לחלוטין."
ג׳ייק שתק לרגע. "אז השאלה היא..."
"האם נחזור למועדון הסווינגרס", סיימה אמה.
הביטו אחד בשני.
"לא שבוע הבא", אמר ג׳ייק. "אני רוצה לעכל את זה. לעבד."
"מסכים. אבל..." אמה נגסה בשפתה. "בסוף?"
ג׳ייק הושיט את ידו מעבר לספה ולקח את ידה. "בסוף. כן."
אמה נשענה אליו. הבית היה שקט. התה התקרר.
ולראשונה מזמן רב, לאי-המנוחה חסרת השם שבתוכה הייתה צורה. לא יעד — לא עדיין. אבל כיוון.
---
המשך יבוא...
פרק 3: "הכללים שקבענו, הכללים ששברנו" — בקרוב
אמה וג׳ייק חוזרים ל-Velvet Room. הפעם יש להם גבולות חדשים. הפעם הלילה לא מסתיים בפתח הלאונג׳ הפתוח.
זהו חלק מ"יומן הסווינגרס", סיפור המשך סריאלי המלווה זוג סווינגרס בניווטם את חיי הסווינגרס יחד.
רוצים להיות מיודעים כשפרק 3 יצא? הירשמו לניוזלטר שלנו.
סרטונים
גלריה
